החלטה בתיק בש"פ 3141/05

1.        המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' שיצר) מיום 29.3.05 שהורה על שחרור המשיבים ממעצרם. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מ' לנדמן) שדחה את בקשת המדינה לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר פלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק), לאחר שהוגשה הצהרת תובע ובקשה להאריך את מעצרם של המשיבים למשך חמישה ימים.

           בית משפט השלום קבע שקיימת עילת מעצר עד תום ההליכים, אולם סבר שאין הכרח במעצרם של המשיבים והורה על שחרורם בתנאים, כפי שמפורט בהחלטתו. בית המשפט המחוזי, אליו הוגש ערר על החלטת בית משפט השלום, לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום ודחה את הערר. בעת הגשת הבקשה ובמהלך הדיון בפניי טרם שוחררו המשיבים שכן לא עמדו בתנאי השחרור.

2.        ברקע הדברים מעצרם של המשיבים בגין חשדות לביצוע מעשי מרמה כלפי בנקים וספקים אותם מכנה המדינה בערר שהוגש מטעמה "פרשת מרמה רחבת היקף" שביסודה הונאות ספקים ובנקים, כאשר המשיבים מתחזים באמצעות זהויות מושאלות, בעיקר כרופאים, על מנת לפתוח חשבונות בבנקים שונים ולקבל אשראי, פנקסי שיקים וכרטיסי אשראי. על פי הנטען בערר, היקף סכומי המרמה מגיע לסדרי גודל של מאות אלפי שקלים.

           על פי הנטען, מדובר לכאורה ברשת מסועפת שבראשה עומד אדם נוסף ששמו ינושוק, העצור גם הוא, ואינו בעל דין בבקשה שבפניי. אדם זה עמד במרכז ההתארגנות, כשמסייעים בצידו משיבים 4-2 ואחרים להונות את הבנקים, בעוד המשיב 1, סייע בידו במסגרת הקשר שבינם, להונות ספקים שונים.

           על פי החשד, פתח ינושוק מספר חברות במטרה לאפשר את פעולות המרמה הענפה בהם חשודים המשיבים. הוא איתר פרטי זהות של אנשים שונים שחלקם עזבו את הארץ ועשה שימוש בזהותם על ידי כך שזייף באמצעות אחר עבור משיבים 4-2 תעודות זהות מזויפות בהן הוכנסו תמונותיהם של משיבים 4-2 אשר סופקו לו על ידם.

           על פי הנטען על ידי המדינה המשיבים 1, 2 ו-4 שכרו משרדים בתל-אביב לפרקי זמן שונים, שיוו להם חזות של בתי עסק לגיטימיים במטרה להסוות את פעולות המרמה המתבצעות על ידם ומשם עסקו בפעילות האסורה. משיבים 2 ו-4 פתחו בהנחיית ינושוק חשבונות עסקיים על שם חברות הקש, תוך שימוש בתעודות המזויפות. כמו כן, כל אחד מהמשיבים עשה שימוש במספר תעודות זהות כשהם מציגים עצמם במעמד פתיחת החשבונות, ככלל, כרופאים.

           משיב 1 חשוד, כי שכר את אחד המשרדים ששימשו לריכוז פעולות המרמה. הוא זה שריכז על פי החשד את פעולות הונאת הספקים, הוא שהנחה והדריך את הפקידים בכל הכרוך בהזמנת הסחורה, הוא זה שסיכם שהתשלום לספקים יעשה בשיקים דחויים ביודעו שאין כיסוי לשיקים, ואכן רבים מהם חוללו מחוסר כיסוי.

           סכום המרמה הכולל מגיע, להערכת המדינה בערר שהגישה, לסכומים של 300,000 - 400,000 ש"ח ומספר הספקים שנפגעו ממעשי המרמה, ובעגה הפלילית "נעקצו" על ידי המשיב 1 הוא 35.

3.        בטיעונה בפני הדגישה באת כוח המדינה, כי מדובר בפרשה מתוחכמת של הונאת ספקים ובנקים. ינושוק עומד בראשה, האחרים הם בבחינת עושי דברו המבצעים את מעשי ההתחזות והמרמה. למשיב 1 תיק תלוי ועומד בגין הונאה בכרטיסי חיוב. בהודעותיו במשטרה הוא תיאר את התנהלותו מול חברות הקש, כמו גם את דרך השגת תעודות הזהות של אנשים שעמדו לעזוב את הארץ ולא היה איכפת להם להיחשף בתעודת הזהות האמיתית שלהם. באת כוח העוררת מדגישה בטיעונה, כי קיימת מסוכנות לגבי כל המשיבים, כאשר כל אחד מהם קיבל מספר זהויות לצורך ביצוע מעשי המרמה. על פי ההערכה, המשיב 2 גרם נזק של כ -  80,000 ש"ח. משיבה 3 גרמה נזק של 30,000 ש"ח ומשיבה 4 גרמה נזק של כ - 57,000 ש"ח. עוד הוסיפה, כי הרשת מתוחכמת, מחליפה זהויות, הזייפנים טרם נתפסו על ידי המשטרה וקיים חשש להימלטות מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט.

4.        לטענת בא כוח המשיב 1, מרשו אינו מסוכן. ינושוק, ראש הפירמידה שעצור, הוא שתכנן, יזם וארגן את פעולות המרמה. חלקו של המשיב 1 קטן ועתה, משנתפסה הרשת ונחשפה, לא ניתן להמשיך ולפעול מול הספקים. כמו כן נטען, כי בנסיבות אלו לא קיים החשש מפני שיבוש מהלכי משפט. המשיב 1 הודה בחלקו ובית המשפט קמא שיבח את שיתוף הפעולה שלו עם חוקרי המשטרה ואת העובדה שחשף את כל רזי הרשת. מצבו הכלכלי של המשיב 1, כך על פי הנטען, קשה, הוא לא הצליח לגייס את סכום הערבות כדי להשתחרר ממעצרו וממילא, לא יוכל לברוח לחו"ל.

           באת כוח המשיב 2 מבקשת להשאיר על כנה את החלטות הערכאות הקודמות. לטענתה, אין צורכי החקירה מחייבים מעצר. הוגשה הצהרת תובע ונראה שהתביעה מבקשת להשיג יתרון טקטי בבקשתה. עוד נטען, כי לא קיים חשש להימלטות מאימת הדין. למשיב 2 אין עבר פלילי, הוא בן 46, משפחתו נורמטיבית ולא נשקף משחרורו סיכון לציבור. בנוסף, השימוש בזהויות כוזבות מצביע על תחכום של העומדים בראש הרשת ולא של המבצעים. זאת ועוד, מספרן הרב של הזהויות המיוחסות למשיב ולחבריו לא מלמד על מסוכנות. המשיב 2 הכיר אדם מהרשת שנתן לו את התפקיד ברשת ועל כך ייתן את הדין. אף על פי כן, אין הצדקה למעצרו בשלב זה.

           באת כוח המשיבה 3 טענה, כי מדובר באישה צעירה אשר בעקבות המעצר, בתה נלקחה ממנה לרשויות הסעד. עובדה זו מונעת חשש לכך שתנסה לעזוב את גבולות הארץ. למעשה, המשיבה 3 נוצלה כדי שהיא וחבריה יעמדו בחזית ובעצם יגוננו, כך על פי הטענה, על העבריינים האמיתיים אשר הם שנהנו בפועל מהסכומים אותם הצליחה להוציא במרמה לכאורה.

           באת כוחה של המשיבה 4, טוענת שמרשתה, רופאה במקצועה, הנה קורבן, אישה מבוגרת וחולה. המשיבה 4 נמצאת בהשגחת רופא פסיכיאטרי ומצבה הרפואי מאיין כל סיכוי לכך שתצא מגבולות הארץ. ראשי הרשת, כך נטען, ניצלו את מצבה הקשה והיא שימשה כלי בידיהם של אחרים. היא מסרה את גרסתה, שיתפה פעולה ואין חשש לשיבוש או להימלטותה מאימת הדין. 

5.        שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר שהונח בפניי, נתתי דעתי להחלטות שתי הערכאות הקודמות והחלטתי שיש מקום לקבל את הערר ולהורות על מעצרם של המשיבים ואלו טעמיי.

           פעולות החקירה בעניינם של המשיבים הסתיימו והתביעה מבקשת מבית המשפט ללמוד את החומר הרב שנאסף ולהגיש כתב אישום. בית משפט זה הבהיר לא אחת, כי כאשר פעולות החקירה הסתיימו אין די בעילות המעצר הקבועות בסעיף 13 לחוק, כשלעצמן, על מנת להמשיך ולהחזיק חשוד במעצר. סעיף 17(ד) סיפא לחוק מאפשר לגשר, בכפוף לתנאים הנקובים בו, בין תקופת המעצר לצורכי חקירה ובין מועד הגשת כתב אישום, במובן זה שהחשוד יישאר במעצר בתקופת הביניים. אחד התנאים הנקובים בסעיף לצורך החזקת אדם במעצר בשלב זה, הוא הצהרת התובע שעומדים להגיש כתב אישום נגדו וכי קיימת נגדו עילה לכאורית למעצר עד תום ההליכים אם יוגש כתב אישום. תקופת המעצר נדרשת ללימוד חומר החקירה על מנת להגיע להחלטה מושכלת בנוגע להגשת כתב אישום (ראו: בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' מחמוד בדוווי, פ"ד נד(4) 794).

6.        איני רואה להידרש בשלב זה לשאלות שמטיבן שייכות הן לשלב של החלטה על מעצר עד תום ההליכים, אם תוגש בקשה שכזו, ואיני רוצה להקדים את מלאכתו של בית המשפט שבפניו יובא העניין לכשיוגש כתב האישום. עם זאת, בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי קיימת עילת מעצר עד תום ההליכים, הן לאור היקף המרמה והן לאור החשש מפני הימלטות מן הדין, ולו משום שכל החשודים התחזו לאחרים ועשו שימוש במסכמים מזויפים. אכן, על פי התמונה הכוללת המצטיירת עד כה, נראה שמדובר, לכאורה, בהתארגנות עבריינית בהיקף גדול ולאורך זמן לביצוע מעשי מרמה בתחכום ובשיטתיות. מעשי המרמה בוצעו כלפי שתי מערכות שונות - בנקים וספקים, כאשר החשודים התחזו לאחרים תוך שימוש בתעודות זהות מזויפות, פתחו חשבונות בנק, קיבלו אשראי ונתנו שיקים ללא כיסוי. לצורך ביצוע העבירות נשכרו משרדים ומשם התנהלה הפעילות.

           באי כוח המשיבים בטיעונם ניסו לייחס את עיקר המעשים לאלה ששלחו את מרשיהם לבצע את מעשי ההתחזות והמרמה והם, לטענתם, אלה שגרפו את עיקר השלל שהניבו פעולותיהם. התייחסות למעשיו של כל אחד מהמשיבים בנפרד, כפי שמבקשים באי כוחם, פוגעת בתמונה הכוללת שעל פי החשד הם חלק ממרכיביה. עם זאת, הם לא כפרו במעשים שיוחסו להם על ידי התביעה, גם לא בדיון שהתקיים בפניי. חלקו של כל אחד בפסיפס יובהר במסגרת כתב האישום שיוגש על ידי התביעה, כפי שהתחייבה לעשות.

           בשלב זה, כאשר הזייפנים עדיין לא נתפסו וראשי הרשת לא אותרו, וכאשר המשיבים נעזרו בתעודות זהות של אנשים אחרים, יש בסיס לחשש לניסיון לחמוק מאימת הדין. מי שלא בחל בהשגת מסמכים מזויפים ושימוש בהם, כמו גם שימוש במספר זהויות, עשוי שלא להסס מלעשות שימוש דומה על מנת להימלט מן הדין. דווקא העובדה שמדובר באנשים דלי אמצעים ובעלי חובות רבים בארץ, תומכת בחשד כי ביצעו את המעשים תמורת בצע כסף וכי עם שחרורם ינסו להתחיל חיים חדשים במקום אחר. שיתוף הפעולה החלקי של המשיבים, הבא לידי ביטוי בכך שהם לא מסרו את שמות המעורבים, ראשי הרשת, ודאי שאינו מאיין את מסוכנותם ואת ההצדקה למעצרם.

           המסוכנות בה מדובר הנה מסוכנות לגורמים כלכליים ומסחריים ויש בה כדי לפגוע בסדרי חברה ולפגוע בביטחונם של יחידים בתוכה (ראו: בש"פ 8629/02 אילן יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 16.10.02).